פסק-דין בתיק ת"א 5137-08-08

האם עובד-ניזוק עקיף זכאי לפיצוי מהמעביד בגין נזק נפשי שנגרם לו כתוצאה מהלם שאחז בו לאחר שנחשף לתאונת עבודה מחרידה וקטלנית, שקרתה באחריות המעביד ובה נהרג עובד אחר? זוהי השאלה העומדת במוקד הכרעתנו.

אקדמות מילין

1.         התובע יליד 21.11.1951, חשמלאי במקצועו ובמועדים הרלוונטיים לתובענה עבד, כחשמלאי שכיר, אצל הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), שהיתה מבוטחת, בביטוח אחריות מעבידים, על-ידי הנתבעת 2, על-פי פוליסה בת-תוקף.

2.         הנתבעת הינה תאגיד רשום כדין בישראל ועוסקת בייצור ושיווק חומרי מחצבה, אספלט, חול טיח, צמנט לבן, טיט, בלוקים, סיד ושיש. היא הבעלים והמחזיק כדין במספר מחצבות במדינה ובכללן "מחצבת גולני", הנמצאת ליד היישוב טורעאן (להלן: "המחצבה"). במחצבה, חוצבים וגורסים אבן. חציבת האבן מתבצעת באמצעות פיצוצים.

3.         החומר המפוצץ מועמס על משאיות ומועבר למתקן גריסה. לאחר תהליך הגריסה, מועבר החומר, באמצעות מסועי סרט, למתקן ניפוי. החומר מנופה לסוגיו השונים שמשמשים בעיקר לתעשיית הבטון (חול, סומסום, עדש ופולה), יורד דרך משפכים למחסנים, ובהמשך מועבר, באמצעות 6 מזינים, למסועי מכירה. אחד המזינים במתקן דנא הוא מזין חולות (להלן: "המזין").

4.         המזין בנוי מפח בחתך "U", רוחבו 86 ס"מ. גובהו ואורכו 186 ס"מ. הוא מחובר למשפך בגודל 60 X 140 ס"מ, באמצעות 4 ברגי תליה, באורך 60 ס"מ וקוטר 2.5 ס"מ כל אחד. הברגים מחוברים למשפך באמצעות קפיץ לשיכוך רעידות ואום. המזין שופך את החומר המנופה על-גבי מסוע סרט ברוחב 75 ס"מ. פירוק המזין או התאמת גובהו מהמסוע מחייבים כיווץ הקפיץ ושחרור אום הבורג. הכיווץ נעשה באמצעות כננת הרמה, המחוברת לקורה המוצבת מעל לאום ולולאת החיבור בין הבורג למזין. הפעלת הכננת מכווצת את הקפיץ ומשחררת את הלחץ מאום הסגירה, דבר שמאפשר הרמת הגובה של המזין או פירוקו מהמשפך. על גוף המזין מותקן מפסק חשמלי המפסיק את פעולתו של המזין. הפעלתו מחדש של המזין, מתבצעת על-ידי בקר בלוח הבקרה בלבד, לאחר סיבוב מפסק ההפעלה למצב הפעל (ON).

5.         בצדו האחורי-דרומי של המזין, קיים קיר אסכורית הניתן לפירוק לצרכי אחזקה. ניתן לעבור מצד ימין של המזין לצדו הנגדי, דרך יציאה החוצה מהמתקן, שבצד דרום של המתקן, וכניסה מחדש.

6.         המזין שופך את החומר על גבי מסוע סרט ברוחב 75 ס"מ. המסוע מעביר את החומר המנופה למתקן מילוי למשאיות.

7.         המסוע נע במהירות של 1.8 מטר/שניה ומוביל את החומר המנופה למתקן מילוי המרוחק כ- 50 מטר מחדר המזינים. בצדו הפנימי של מסוע ולכל אורכו, ישנו כבל חירום. (להלן: "הכבל"). משיכת הכבל מפסיקה את תנועת המסוע. הפעלת המסוע מחדש, מתבצעת מלוח הבקרה בלבד ולאחר שחרור מפסק הכבל.

8.         המעבר בין צד המסוע הסמוך למזין לצדו הפנימי מחייבת הליכה מסוף קצה המסוע - בערך 15 מטר.

9.         מערך הניפוי והמילוי של החומר הגרוס במחצבה נשלט על-ידי יחידת בקרה ממוחשבת, המוצבת בחדר בקרה המוצב בקומה א' בצד המערבי של מתקן הניפוי והמשקיף על מתן המילוי (להלן: "יחידת הבקרה"). לפני הפעלת כל מנוע במיתקן הניפוי לרבות מנוע המסוע מופעלת אזעקה רצופה למשך 8 שניות.

10.       בכל המועדים הרלוונטיים לתובענה, שימש מר חיים מזרחי (להלן: "חיים") כמנהל המחצבה וממונה על הבטיחות במקום. וכן, מר צבי ממליה (להלן: "צבי") שימש כמנהל האחזקה וסגן מנהל המחצבה. כמו-כן, מר שרון קלברמן (להלן: "שרון"), שימש כמפעיל גריסה וניפוי במחצבה, ובמסגרת תפקידו נמצא הוא בחדר ביחידת הבקרה. לבסוף, מר דן ארסטרוב (להלן: "דן") שימש כמנהל בית-המלאכה של הנתבעת, הנמצא בנשר ותחת פיקוחו ואחריותו הועסקו מספר עובדים (13 במספר) בעלי מקצועות שונים, כמו מסגרים, חשמלאיים וכיוצא באלה. תפקידו של בית-המלאכה, הוא לספק שירותי תיקונים ותחזוקה שוטפת למתקנים השונים והנמצאים במחצבות שבבעלות ובהחזקת הנתבעת, לרבות המחצבה.

11.       ביום 8.8.2005 שעה 6:00 או בסמוך לכך, הגיע דן, ביחד עם צוות עובדים של בית המלאכה למחצבה לצורך ביצוע עבודות תחזוקה במקום. בסמוך לשעה 10:00, הגיעו צבי ודן, יחד עם צוות העובדים ובכללם העובד המנוח ארמונד מנחם ז"ל (להלן: "המנוח") והתובע, למתקן הניפוי במחצבה (להלן: "המתקן"), לצורך ביצוע עבודות תיקונים של המזין, שהוא מזין חדש, שהותקן מספר ימים לפני התאונה. במתקן, עבדו אותה עת כל המסועים כרגיל. התובע כיבה את המזין.

12.       במעמד זה ולצורך תיקון המזין, התקשר צבי טלפונית באמצעות מכשיר "מירס" לשרון, ששהה, באותה עת, בחדר יחידת הבקרה וביקשו להפסיק את עבודת המסוע שליד המזין (להלן: "המסוע") ואשר הוביל, באותה עת, חומר ניפוי מסוג חצץ מהמזין אל משאית מסוג עגלה כפולה - פול טריילר (להלן: "המשאית"). במענה לבקשה דנן הודיע שרון לצבי, כי הוא יפסיק את עבודת המסוע בחלוף כ- 10 דקות לערך, לאחר שתסתיים העמסת המשאית בחצץ, ואז יוכלו הפועלים להתחיל בעבודתם.

13.       לאחר מספר שניות, הפסיק שרון את פעולת המסוע, במטרה לאפשר למשאית לנסוע קצת קדימה בכדי להתחיל למלא את עגלתה השניה בחצץ. בשלב זה, ותוך שצבי, דן וצוות העובדים שעמדו ליד המזין והמסוע ובכללם התובע והמנוח סבורים, כי שרון הפסיק את פעולת המסוע בכדי לאפשר להם לעבוד, עלה המנוח ועמד על סרט המסוע, לצורך תיקון המזין. לפתע, הפעיל שרון שוב את המסוע. כתוצאה מכך, נפל המנוח על סרט המסוע ונגרר על-ידי המסוע. דן ניסה לסחוב את המנוח מהמסוע אך ללא הצלחה. דן החל להיגרר. התובע תפס בידו ומשכו למטה. המנוח נגרר על-ידי המסוע למרחק של 11 מטר לערך מהמזין, כאשר הוא שוכב על הסרט עם רגליים לכיוון התנועה ועד שנעצר על-ידי סטופר מתכתי שמורכב מעל סרט המסוע. המנוח נפגע פגיעה רב-מערכתית ופטאלית, שעלתה בחייו. התובע קפץ לצד השני של המסוע וכיבה באמצעות כבל החירום את המסוע. (להלן: "התאונה"). התובע ודן הורידו את המנוח מהמסוע. צוותי מד"א ונט"ן שהוזעקו למקום, טיפלו במנוח וביצעו בו פעולות החייאה, אך לשווא. כתוצאה מהתאונה, נהרג המנוח.

14.       ממקום התאונה, הובהל התובע לבית-חולים רמב"ם בחיפה. שם, הוא נבדק בחדר מיון ואובחנה אצלו הפרעת דחק חריפה. הוא טופל שמרנית ושוחרר לביתו עם המלצה למנוחה ולהמשך טיפול ומעקב אצל הרופא המטפל. בהמשך, הוא היה בטיפול ומעקב פסיכיאטרי.

15.       ד"ר אדם דרנל, פסיכיאטר מומחה מטעם בית-המשפט (להלן: "המומחה") בדק את התובע וערך (ביום 14.9.2010) חוות-דעת בכתב (להלן: "חוות-הדעת"), בה קבע, בין השאר, כי התובע סובל מתסמונת פוסט-טראומטית בעקבות חשיפתו לתאונה, ודרגת נכותו הרפואית היציבה, בגין התאונה, הינה בשיעור של 20%, לפי סעיף 34(ג) שבתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956. (להלן: "התקנות").

16.       התובע הגיש, בזמנו, תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") לתשלום דמי פגיעה ולקביעת דרגת נכות מעבודה ותשלום גמלת נכות, והכל על-פי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

ועדה רפואית מטעם המל"ל, קבעה לתובע דרגת נכות רפואית יציבה בשיעור של 20%, לפי סעיף 34(ג) לתקנות, בגין התאונה, החל מיום 1.1.2007.